אז למה דווקא עכשיו?

מה גרם לי דווקא בשנה הקשה ביותר שלנו,

להגשים חלום ישן,

וללדת את ספר השירים הראשון שלי?

מה הלחץ פתאום?

הרי אני כותבת שנים,

בערך מאז שאני יודעת לכתוב .

אני יודעת כמה הכתיבה היא נס עבורי.

אז מה בוער לי?

לפני כמה חודשים בביקור אצל ההורים שלי,

מצאתי יומן כיס קטן ממלחמת המפרץ,

מצאתי בו דפים שלמים, כתובים בכתב צפוף ונרגש של ילדה במלחמה,

זו לא היתה אותה מלחמה כמו זו של השנה וחצי האחרונות,

אבל גם אני לא הייתי מי שאני היום.

אז –

נערה בת תכף 12, עם מסכת אב"כ בדרך לבית הספר,

כמובן לא שגרתית,

אלא עם הכיתוב "לא עוזבת את העיר"-

כי זה מה שכל מי שהיה בו הומור בין נחש צפע אחד לשני, עשה.

גם אני, כנערה שואפת ליצירתיות ומילה משלי-

הסתובבתי עם מסכה שכזו, ופנקס קטן ביד.

לדפים בפנקס הזה היה ריח משלהם ,

כמו של מסטיק מתוק,

ואני כתבתי בהם, ונהנתי מהריח.

כתבתי בדרך למכולת,

לקנות לחמניות ,כי אבא בצבא ואמא פחדה מדי לצאת ולהשאיר את אחותי הקטנה ואותי לבד.

כתבתי בחדר האטום,

בזמן שאחותי בודקת את הסמרטוט הרטוב שאמרו לשים בדלת.

כתבתי כשהאוגרת שלי המליטה 10 גורים

ולמרות שהסברתי לאמא טוב טוב שאם היא ממליטה,

היא צריכה להפריד את האבא מהם,

שלא יאכל אותם כדרכו הפרועה של הטבע,

והיא עשתה ממש הפוך.

ומצאתי שם כמה מראות שאחסוך מכם..

כתבתי כי גם פה,

הכתיבה שמרה עלי שפויה .

והיומן הזה הזכיר לי-

מילים שיצאו ממני בשנה וחצי האחרונות,

מילים שכתבתי, ורק אחרי שקראתי אותן, הבנתי שהן ריפאו אותי.

כתבתי על פחדים ממלחמה

כתבתי על פחדים מלהיות אישה

על חלומות שלי

על כשלונות,

כתבתי שרציתי לצחוק לרגע

כתבתי כי זה עזר לי לבכות.

בשנה האחרונה

הכתיבה שמרה עלי.

הכתיבה ואתם.

אני לא יודעת מי הייתי אם לא המילים שהצלחתי להוציא החוצה.

וכנערה במלחמה, שמחפשת גורי אוגרים שנשארו בכלוב ,

ומבקשת להצמיד אותם מחדש לינוק מאמא שלהם,

אני אמא במלחמה, שמבקשת לחזור לינוק קצת בעצמי.

לדעת להזין את עצמי באהבה שלי,

גם אם היא לפעמים קשה איתי

להמשיך להנות מהאהבה שלכם,

אלי.

למילים שלי.

ולהודות על זה כל פעם מחדש..

זו הסיבה שהספר הזה עומד להיוולד.

אתם הדולה שלי !

מה אומרים?

תהיו איתי בחדר הלידה?

תשימו לי מוזיקה נעימה?

תעשו לי נעים בגב עד שהציר הכואב יעבור?

אל תענו !

היום- אני יודעת את התשובה !

המילים שלכם כששמעתם על ההריון הזה,

נכנסו לי למחזור הדם,

ואני יודעת כמו שלא ידעתי מעולם, שאתם איתי בזה.

ואני אסירת תודה על כך.

בקרוב אתייעץ איתכם על נושאים שקשורים לספר

ואשמח שתענו,

שתהיו שותפים.

הוא שלכם כמו שהוא שלי

אם לא יותר ...

תודה עליכם!