אמון שביר

"ממי תשב פה רגע ואלך להביא לנו פופקורן? זה בסדר לך?"

הגענו לסרט בכמה דקות איחור ולא רציתי שיפסיד.

ילדים מבורכי קשב צריכים סדר ורצף.

ואם מפסיד כמה דקות זה יכול להקשות עליו את כל ההבנה של תחילת הסרט.

אז שאלתי אם מוכן לחכות רגע בספה שלנו באולם, ואני ארוץ להביא פופקורן.

"לא, אני אחכה להפסקה".

הילד הזה אוהב פופקורן ועוד יותר לא לחכות לדברים שהוא אוהב.

אבל ראיתי עליו שמעדיף שלא אלך והוא יישב בחושך ויחכה לי. אז ישבנו יחד ורק בהפסקה יצאנו.

והשיחה הקצרה הזו גרמה לי לחשוב על אמון וביטחון.

הילדים שלנו סומכים עלינו, מההתחלה

הם לומדים לאט לאט, שאנחנו הדבר הבטוח ביותר.

ואנחנו מלמדים אותם שאנחנו סומכים עליהם.

יש מין תנועה ברורה ושקטה כזו ביננו לבינם

של ידיעה של חשיבות האמון.

של הסכמה שאמון זו כמו ואזה קדושה, יקרה

שעומדת לה בסלון, עם אפר דמיוני של איש חשוב לכולנו.

ואבוי לנו אם הואזה הזו תיפול ותישבר.

בלי יותר מדי חינוך מטיף

הילדים שלנו מבינים את סט הערכים של הבית שבו הם גדלים.

וקולטים לא רע, שאמון זו לא ואזה שכדאי לשבור.

השבוע האמון בבית שלנו נשבר.

כמה שחשבנו שהואזה שלנו יציבה, שרואים אותה מכל זוית

שהאפר שבה לא יתפורר לעולם על הרצפה

מאלץ אותנו להביא מטאטא ולאסוף סבתא דמיונית מהרצפה.

זה קרה.

אני חושבת שמה שהיה קשה לי מכל

זו התחושה של "אבל למה"?

הרי הבית שלנו פתוח, ומכיל

יש בו תקשורת שהייתי יכולה לחלום עליה בתור ילדה, וכנראה גם כל החברות שלי.

אנחנו באמת בית שאני הייתי רוצה לגדול בו.

כשהמבתגרת שלי אמרה:" סליחה, אני יודעת שהאמון מולי נשבר. אבל תבינו זה לא כדי לשקר זה רק כדי לא לראות אתכם מאוכזבים"

הבנתי.

את מה שידעתי תמיד.

אמון זה אולי הדבר העדין והשברירי ביותר בעולם.

כשאת מחליטה לשים ואזה קדושה בבית -

מצד אחד זה ברור.

שזו ואזה קדושה ולא נוגעים בה.

מצד שני את מבהירה, שהיא קדושה.

ואולי בזה בעצם, מנציחה את הערך הרב של אמון אבל גם את הפחד לטעות איתו.

השבוע האמון שלי מול המתבגרת שלי נשבר.

כששאלה, איך אדע בהמשך שאפשר לסמוך עליה.

"עניתי לה, לא בהמשך.

עכשיו.

קחי את האמון שלי שוב בחזרה.

במלואו.

אל תעבדי קשה לזכות בו

תעבדי קשה בלא להרוס אותו שוב."

לקחתי דבק מזהב, ממש כמו היפנים.

והזמנתי אותה בלי מילים להדביק איתי את הואזה הקדושה ולהעמיד אותה שוב בסלון.

אני חושבת שאולי עכשיו

היא אפילו עוד יותר קדושה מפעם.

אבל סימני השברים שהדבקנו,

כנראה קדושים יותר.

שתהיה שבת טובה

מלאת אמון

בעיקר בנו ובדרך שלנו

ענבל