״דיל עם אלוהים״

בהריון הראשון שלי עם בארי, הייתי אדם הרבה יותר חרדתי ממה שאני כיום.

בסקירה הראשונה אצל הרופא מצאו לעוברית שלנו משהו לא ברור במח. וזו היתה הפעם הראשונה שמכל שטף המילים של הרופא שמעתי את צמד המילים ״מי שפיר״.

אני זוכרת שהרגשתי שעבדו עלי, שהרסו לי את החלום על הריון כייפי ומרגש..

ומיד החל המסע להחלטה האם עושים את הבדיקה או לא. הרופאים כמובן המליצו והתחלנו לרוץ ממומחה למומחה.

אני זוכרת את הרגע הזה שאני שוכבת על הספה בבית, הדמעות עומדות על קצה העין, מחכות שאתן להן אישור לנזול בנחת ועושה דיל עם אלוהים.

התחלתי לחשוב מה לתת לו תמורת תינוקת בריאה.

מה הוא כבר צריך ממני, שיספק, שישמח אותו?

ואז הודעתי לו;

״אני אהיה אדם טוב יותר״

אם התינוקת שלי בריאה אהיה אדם טוב יותר!

לא שהייתי איזו מפלצת לפני , אבל התחייבתי להיות יותר.

מאז

אני ממש משתדלת, זוכרת את מה שקיבלתי ממנו.

אבל גם מאז

כשמשהו רע קורה, אני חושבת לעצמי:

רגע, זה משהו שעשיתי?

פישלתי?

וברור שזה לא באמת קשור.

אבל הדיל הזה עם אלוהים גורם לי לזכור לעמוד בהתחייבות שלי. הוא שומר עלי.

ומצד שני הדיל הזה בעיקר הזכיר לי את מה שכל אמא (ואבא) יודעים -

שאנחנו נעשה עבור הילדים שלנו

הכל.

הכל.

עוד לפני שהם בכלל הגיעו..

ד.א.

למי שתהה מה עלה בגורל המח של בארי,

זה כנראה היה סימן לבאות -

לילדה יש ״עודף שכל״.

איך אני יודעת?

רק נערה חכמה כזו

תעשה עד היום כזה בית ספר להורים שלה…