היריון בגיל 40+

ההיריון הזה היה כל כך לא מתוכנן.

היה ברור לי שנסתפק בארבעה ילדים.

והחמישי יישאר בגדר חלום.

ופתאום בגיל 40+

אני מוצאת את עצמי לקראת לידה.

והאמת

אני ממש לא חושבת שיש סיכוי שאצליח בה לבד.

נכון, אני אמא מנוסה, אבל דווקא הילד הזה, החמישי, מפחיד אותי יותר מכולם.

אולי כי הוא שונה מהאחים שלו

אולי כי הוא כ"כ חשוף שזה מדיר שינה מעיני?

אולי כי את יתר ילדי לא חיפשתי שאחרים יאהבו,

לא עניין אותי אם חושבים שהם יפים, חכמים, מוכשרים במשהו...

מספיק שאנחנו אהבנו אותם ולא היה צריך יותר...

לא היה אכפת לי אם הם יצאו עם מלא שיער, אוזניים בולטות, קשיים ביניקה ומה לא...

את הילד הזה ממש חשוב לי שתאהבו.

הוא לא ילד רגיל

הוא אחר

שונה מכולם.

אתם יודעים מה?

אני בכלל לא בטוחה אם אני אצליח לאהוב אותו, אם אתם לא תאהבו..

למה בעצם?

הרי הוא שלי, מהבטן,

אחרי צירים ארוכים ולא מעט חרדות.

למה בעצם אתם כל כך חשובים לי בפעם הזו?

למה אני לא בטוחה בעצמי מספיק שאוהב אותו גם בלעדיכם?

כי הילד הוא גם בזכותכם!!!!!

בשנה  האחרונה כתבתי ברשת יותר מכל השנים.

למרות בלוג של יותר מעשור,

למרות שהכתיבה חיה בי מאז שאני חיה.

הכתיבה בשנה הזו - הצילה אותי.

מהעולם

ומעצמי.

ואתם

אתם אלו שקראו אותי,

שמעו את הצעקה,

הכאב

הפחדים.

החזיקו לי את הלב.

אתם הגבתם

חיזקתם

שאלתם

הפצתם,

אתם הייתם ועודכם הדלק שלי במסע הזה לארץ המילים.

אם לא אתם, המילים שלי היו אחרות, אם בכלל.

וזו הסיבה שאתם כל כך חשובים לי.

יש הודעות ותגובות ששלחתם לי שנצרבו לי בנשמה,

שחרוטות לי על הסלע בקצה הלב.

ואין לי ספק שהם ואתם -

חלק מהאומץ שלי לזרוק את התיק שלי שוב,

מעבר לגדר כל כך גבוהה ומפחידה,

מאיימת ולא ברורה.

מה זה לזרוק?

להעיף מהר לפני שאבין בכלל מה אני עושה ואולי עוד אתחרט...

הילד החמישי שלי מבקש להיוולד.

ספר שירים ראשון שלי שנולד בזכותכם.

אני בכלל לא בטוחה שאני מבינה מה שכתבתי כרגע,

אבל אני כל כך סומכת עליכם שתעזרו לי להבין

פרטים נוספים בקרוב...

אם ממש בא לכם -

תעשו סימן שאתם בחיים אחרי החפירה הזו, לייק משו, תגובה קצרה.

רק שאדע שאני לא לבד בחדר החשוך הזה, ליד הגדר.