ילד שלי, אני מתביישת!
- 26 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
תדע לך ילד שלי
אני כותבת את המילים הללו עם גוש בגרון
ובושה גדולה.
אתה בן שש וחצי ואולי לא מבין למה אמא שלך צריכה להתבייש כל כך.
שב ילד שלי,
אני אספר לך.
אתה יודע ילד
שעד לפני 3 שנים
כשסביבי אנשים היו מדברים רעה על הארץ שלי-
הייתי נעמדת זקופת קומה, ונלחמת להגנתה
כשסביבי היו עוזבים את הארץ-
הייתי תמיד אומרת שלעולם לא אעזוב אותה.
כשהיו מדברים מילה על הצבא-
הייתי קופצת כמו לביאה.
ככה אמא שלך היתה.
אני.
והאמת שזה לא השתנה.
אני עדיין דומה לאישה ההיא.
לעצמי.
אבל אני כבר כמה שנים חושבת עליך,
ובסתר ליבי
מתפללת
שלא תרצה להיות קרבי
שלא תהיה לי לוחם
שאולי נמצא לך איזו אלרגיה קלה שתגרום לצבא שאני כל כך אוהבת- לומר לך שלא תוכל להיות לוחם.
אני יודעת ממי ש לי
אני יודעת,
זה לא מתאים לי
זה כל כך לא אני.
אני דוחפת אתכם להיות הכי טובים של עצמכם
לתרום
להתדב
להיות ערכיים.
אבל אני פוחדת.
אני מוצאת עצמי לאחרונה, לוחצת על השעון המעורר בבוקר, ורואה שנפל עוד חייל ועוד אחד
ועוד..
אני קוראת מכתבי הורים לילדים שלהם
נשים אלמנות עם בטן גדולה של הריון עם אמא בסוף. בלי אבא. חי.
אני רואה את כל זה
ומרגישה חוסר צדק
מרגישה החמצה
פספוס עמוק ומטריד
אני שהייתי הכי ציונית
הכי לוחמת
זו שביקרה בתפקיד שלה את פצועי השייטת
שניחמה אמהות שכולות
שליוותה משפחות שבורות.
שהאמינה בצדקת הדרך.
לא רוצה יותר.
אני פוחדת ממי שלי
פוחדת באמת.
בא לי שיחליטו בשבילי.
שבמקום שאצטרך להיות זו שמברכת אותך, בדרך שתבחר
במקום שאלחש לך- בהצלחה ילד לוחם שלי.
בא לי שלא תהיה לוחם
שתהיה בתפקיד משמעותי אחר.
אני כותבת את המילים האלו בבושה גדולה.
יש לי חברים וחברות טובים וקרובים שאיבדו את היקר להם מכל.
אני מתביישת שהם יקראו את המילים שלי.
אבל אולי הם גם היחידים שיבינו אותי.
בבקשה תבין אותי גם אתה.
מרגיש לי שמטורף פה
שמה שפעם היה ברור, ומובן
ערכי וחסר פשרות
היום אחרת.
מרגיש לי בפעם הראשונה בחיי
שאני רוצה לחנך אותך להיות פחות ממה שהאמנתי בו.
והרי למה שמישהו אחר יהיה לוחם ואתה לא?
אמא אחרת דואגת פחות ממני?
ברור שלא.
אבל אני ממש רוצה להניח את הפחד שלי פה.
בצורה אמיתית וכנה
גם אם מעוררת ביקורת.
אני רוצה שתדע
שאני לא אמציא לך שום אלרגיה
ואני בטח לא אומר לך מילים שישנו את מסע הנשמה שלך
אבל רק שתדע
שבסתר ליבי
אני רוצה שתהיה לי פחות לוחם.
למרות שכבר הכרת אותי קצת
ואתה יודע שאם זה מה שתרצה-
זה מה שתהיה.
אבל אני פוחדת כל כך.
בבקשה תבין אותי ילד קטן שלי.
כי אני מתביישת כל כך בשביל שנינו.
אמא
