תהיו לי בריאים!
- 5 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
השבוע
כחלק מלהיות נשואה לאיש שחצה זה מכבר את גיל 50
ליויתי את אמיר לאחת הבדיקות הכייפיות שהחבילה מציעה.
חבילת בסיס מציעה
קולונוסוקופיה. שזו באמת אחת הבדיקות המחורבנות שיש (אופס יצא לי דו משמעי).
מבין שלל הבדיקות
ואחרי נדנוד שלי
הוחלט לצאת לחוויה.
אני כמובן המלווה.
שמתי לב לתופעה שכבר הבחנתי בה בעבר.
כל פעם כשאני מלווה מישהו לבדיקה, כל בדיקה
אני מרגישה בצד הטוב.
מרגישה חזקה
בריאה
זו שאפשר להישען עליה.
זו ששפר עליה מזלה.
עכשיו בואי,
זה הרי שטות גמורה.
שבוע לפה או לשם,
אני בעצמי עלולה ללכת לעשות איזו בדיקת שד שתלחיץ אותי
ואגרור איתי חברה להיות החזקה הזו.
אבל אני אוהבת להיות בצד הזה.
אוהבת להיות זו שצריכים אותה, ולא צריכה אחרים.
אוהבת להיות זו שיכולה רגע לדאוג למישהו אחר,
להקל עליו במקום להיות זו שצריכה להישען.
אני אוהבת לשבת בחדר ההמתנה ולקרוא ספר טוב
כי כשאני מחכה לבדיקה, המח שלי לא מרוכז בכלום.
אוהבת ללכת לקנות קפה במכון או בבנין בו הרופא נמצא ולקנות קפה לי ולזה או זו שאני מחכה להם.
אני אוהבת להיות זו שאין לה דאגות באותו הרגע
זו שיכולים להניח עליה ראש לא להפך.
השבוע ליוויתי את אמיר לבדיקה.
איך אומרים
מסוג החוויות שטוב שעוברים אותן רק פעם בחמש שנים.
אני שמה לב
שלפני בדיקות חשובות
כולנו (או לפחות רובנו)
נזכרים בפרט חשוב.
שהבריאות לא מובנת מאליה
השגרה לא מובנת מאליה
הטוב לא מובן מאליו.
וכל מה שאנחנו ממש ממש רוצים.
זה לסיים עם הבדיקה הזו
ולחזור מהר מהר,
לחיים שלנו
הפשוטים
הטובים
ולא צריכים יותר מזה כלום.
ובנימה אופטימית זו
אאחל שבת טובה
ורק רק רק
בדיקות שגרה
בדיקות לסימון וי
והמשך בחיים הבריאים שלנו.
ועל הדרך
יהיה נחמד
אם נודה על מה שיש
על הבריאות הזו
הכה לא מובנת מאליה.
אמן
ענבל הדר
