ילדות חד פעמית

ריף הרוש נפל בקרב על המולדת שלנו בתאריך ה 6.4.24.

מאז אותו יום

אני קוראת כל מילה של אבי, אבא של ריף.

כאילו לומדת להכיר את ריף דרכו.

לדעת כמה מופלא היה הילד הזה שלהם.

באחד המכתבים שכתב ריף

הוא כתב :

"בגרויות אפשר להשלים- ילדות לא ".

ולמה המשפט הזה בעט לי בבטן במיוחד?

בשנה האחרונה

המתבגרת שלי מלמדת אותי שיעור חשוב.

היא לא רוצה ללמוד ,להשקיע, להתכונן למבחנים

היא טוענת כל פעם מחדש

שזה משעמם אותה

שהיא לא מבינה מה תעשה עם זה בחיים האמיתיים

וכל פעם מחדש

השיח איתה היה מגיע למתח בינינו.

לפני כמה חודשים החלטתי לשחרר.

הודעתי לה ולמורה שלה-

שאין יותר שאלות מצידי

אין חפירות בנושא,

אין תזכורות בכל מה שקשור ללימודים שלה

ובטח שאין מורים פרטיים אם אין לה ענין בזה.

היא רוצה ללכת לבית ספר ולא ללמוד-

בבקשה.

זה לא היה קל,

זה נע בין תחושה של אמא גרועה שלא אכפת לה ואין לה כח לריב-

אז היא הרימה ידיים,

לבין התחושה החזקה יותר

שאני יכולה לתת הכל, ללמד, לסייע

אבל מגיע גיל שאם הנערה לא משתפת פעולה

אני לא אהרוס את היחסים שלי איתה בשביל זה,

כי זה ממילא לא יעזור

ובטח לא יהיה שווה את זה גם ככה.

ואז הגיע המשפט הזה של ריף

שכתב במכינת חמש אצבעות שהתחנך בה,

ונתן לי את מה שהיה חסר לי כאמא מנוסה וותיקה.

שאני לא שיחררתי סתם-

הכל היא תוכל להשלים - אם תגלה שטעתה בדרך,

יהיו לזה מחירים כמובן,

והיא תצטרך לשאת בהם בעצמה

אבל את תחושת החופש שבוערת בה

אני לא אוכל לקחת ולשלם במחיר היחסים שלי איתה.

כי איך אמר ריף?

"ילדות אי אפשר להשלים- בגרויות כן."

ריף אני כל כך מצטערת שלא זכינו להכיר אותך

אבל את המעט שאפשר ללמוד עליך,

אנחנו עושים עכשיו.