קפה עם אלוהים

חשבתי עליך הרבה השבוע.

זה מין שבוע כזה טעון, מציף

בכיתי בו כל כך הרבה.

בכיתי על רגעי אושר שעמדתי מולם אסירת תודה, במסע ביער עם נשים מרגשות.

ובכיתי מכאב , מחוסר אונים, מאובדן וצער בטקסי זכרון של ילדים בכיתה א'.

וחשבתי עליך.

איך אתה עם העולם הזה שבראת,

אתה שלם איתו?

הוא זהה לתכנית המקורית שלך?

זה העולם שרצית?

אני תוהה כי אני מחזיקה ממך.

מסתכלת על הטבע המטורף שיצרת

על הים שאני אוהבת ללכת אליו, ולא מבינה איזה פלא זה.

אני מסתכלת על שדות של חמניות, שנראים כמו שמיכת שמש אינסופית, ומבינה שזה לא הגיע מעצמו.

אני נזכרת ברגעי הלידות שלי,

שהכאב פילח לי את הגוף ורגע אחריו, היא יצאה,

והייתי בטוחה שאני אלוהים בעצמי לכמה דקות

שהצלחתי ליצור חיים ככה .

אני רואה את כל זה , ומבינה שזה אתה .

אבל אז אני גם רואה אמא מעל הקבר של הבן שלה,

אותה אמא שהניחו לה אותו על הבטן, רגע אחרי שהיתה אלוהים.

עומדת שם, רסיסים של אישה.

ושואלת את עצמי אם זו היתה הכוונה שלך.

אני לא בטוחה אם איזו תשובה אחיה יותר טוב .

אם תענה לי שכן- שזו התכנית, ושאין אור בלי חושך

שאין צער בלי שמחה,

שזו מערכת ההפעלה- אני אבין את זה לוגית.

מצד שני- אם תענה לי שלא, שמשהו השתמש בגרסא המקורית שיצרת, וכל זה בעצם באגים שאתה מנסה לפתור ולא תמיד מצליח.

זה ינחם אותי.

אבל גם לא.

כי אנחנו צריכים מישהו מבוגר ואחראי שיסביר לנו.

שיאמר מה חוקי הפורמט.

כן כן, גם לאישה בגילי.

השבוע בסדנת הכתיבה שלי, שלחתי את הנשים לכתוב טקסט שמתאר, מה היו עושות אם יכלו לשבת איתך לקפה והן כתבו טקסטים מטורפים.

מה שחזר אצל כולן, זה שכולן רצו לדעת אם אתה על זה.

אם אתה במסלול שתכננת.

כי האמת, יש ימים שאני ממש מפחדת שנרדמת על ההגה.

ואני אדם מאמין

אני אישה שיודעת שאתה קיים.

יודעת שאתה שומר עלי, משגיח.

אבל לפעמים גם לי עולות שאלות.

ואני רק צריכה שתאמר לי

שאתה פה.

חשבתי שנשב לקפה, אתה יודע שאני אוהבת את הקפה שלי קר, עם מלא קוביות קרח.

בקיץ ובחורף.

אם נשב לקפה , אני ארצה שתחזיק לי את היד.

ורק תענה לי לשאלה אחת:

"אלוהים, אתה יודע מה אתה עושה נכון ?"

ואז בטח תהנהן לי בחצי חיוך, עם זקן לבן כזה ועיניים טובות.

ומה תענה לי?

אולי תשלח אותי בלי תשובה?

אולי תרצה לבחון את האמונה שלי בך, כשאני לא יודעת את התשובה?

אולי עצם השאלה משאירה אותי במסע הזה?

הרי אם הייתי יודעת הכל מראש, הרעב לדעת לא היה קיים.

ואולי רק נשב רגע

ולא נוציא מילה .

רק ילדה קטנה של מישהו

שגם בימים קשים ממש, שומר עליה והיא יודעת

שזו הדרך.

אולי.