Be careful what you wish for
- 6 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
לפני כמה שבועות, היה לי עומס כזה בעבודה, כשבלילה כשנכנסתי למיטה,
סגרתי את יום הארוך, אמרתי לעצמי:
וואי איך בא לי כמה ימים במיטה, לא לצאת ממנה, לא חלילה מחולי או קושי, פשוט מצב היפותטי כזה, דמיוני, שלא אצטרך לקום מוקדם בבוקר, לריב איתם שיגרדו את עצמם מהמיטה, להרגיש לפרקים אישה משוגעת, שעוד לפני השעה 8:00 מעלה דופק בגלל ילדים בני פחות מעשר.מכינה את כל סוגי הכריכים, בכל הצורות, מעמידה בופה מפואר, צועקת שירדו כבר למטה, שייקחו כבר ויטמין ריכוז, וייצאו לדרך.
רציתי יום עם יקיצה טבעית, עם הקפה הקר במיטה, בלי הלחץ.
עם עוגיות עבאדי ליד, כשכל העוגיה נכנסה לפה, לא להשאיר פירורים ממהירות הלעיסה.
רציתי קצת שקט.
חודש מרץ שהתחיל הרגע ממש, היה צפוי להיות מהעמוסים ביותר, המלאים, גדושי הארועים, אולמות עם מאות נשים, סדנאות, חוויות, מופעים.
מסע ליער ומה לא...
ואז,
בשבת בבוקר המציאות השתנתה,.
זה היה נחמד בהתחלה, כל מה שרציתי קרה.
הנחת לקום בזמן, אחרי לילה של אזעקות, הקפה הקר במיטה, הילדים שקמים בזמנם, הבית שמתעורר לאיטו,
השמיכות בסלון מהלילה של קודם.
עוגית העבאדי השלמה בפה, בלי להשאיר פירורים.
כל מה שרציתי קרה.
ועברו כבר כמה ימים, אז החלו להגיע שיחות הביטול, והדחיות, ההתנצלויות, והאכזבה הגדולה מכל מי שחיכו לארוע שלנו ביחד.
ונזכרתי שזה מה שרציתי, זה בדיוק מה שביקשתי. ממש.
אבל קצר יותר, לא פוגע, לא מאיים כלכלית, לא מטלטל את הקריירה.
רציתי כזה, אבל אחר.
וחשבתי על זה שאנחנו לפעמים מבקשות משהו, שאנחנו חושבות שהוא טוב לנו, שהוא מדויק, והוא מגיע כמו שהוא מגיע. כטבעו של עולם. כדרכם של תוכניות, אחר.
ליד.
אולי כדי להזכיר לנו ללמוד לומר תודה על מה שיש.
ושאם משהו חסר לנו, אז שתהיה לנו התבונה לדעת להכניס אותו לחיים שלנו בשגרה, לשזור אותו בשטיח המסובך הזה של החיים.
לא לחכות לאו "הכל או כלום״
זה מזכיר לי שיחה עם חבר טוב השבוע, הוא חזר מסרילנקה אחרי 12 ימי גלישה, אבא לשלוש בנות. אבא אול אין.
הוא סיפר שלקח לו כמה ימים לנחות, המעבר הזה קשוח לו, סיפר שכשישב שם בחוף הים, הבטיח לעצמו לבוא לפה לכמה חודשים.
ואמרתי לו ,"ממי אל תחכה לנסוע לכמה חודשים שכבר תגיע עם הלשון בחוץ, תכניס את סרי לנקה לחיים שלך פה."
אולי גם אני צריכה להזכיר לעצמי, להכניס את המיטה שלי מדי פעם לשגרה, להיכנס בצהריי היום לראות סדרה, ככה, פשוט.
לעצור באמצע ולנסוע לים, ככה פשוט.
לא לחכות למלחמה שלא אני ביקשתי
לא לחכות לעבור לגור בסרילנקה לכמה חודשים.
לחיות פה, את החיים הפשוטים שלי, עם גלשן סרילנקי ביד, ומיטה חמה למנוחה מדי פיעם.
ככה.
פשוט.
ולהבא,
Be careful what you wish for
שבת טובה ושקטה,
ענבל הדר
