מסכות

כשהבנות הגדולות שלי היו צעירות יותר, ממש צעירות

פורים היה החג השמח בשנה.

הן זרמו איתי ועם כל השיגעונות שלי,

למדו שאמא שלהן אוהבת מקורי, מיוחד

שונה מכולם

שאמא שלהן מתחילה חודש וחצי לפני פורים לייבש בלונים, עיתונים

אוספת את חלקי הפאזל הזה שאיש לא מבין

לא מגלה לאף אחד מה מתבשל לה בראש.

חולמת על התוצאה בלילות, מתרגשת יותר מהן.

בוודאות יותר מהן.

מפנה את היומן שלי בימים המקדימים לחג המפואר הזה,

ועסוקה רק בזה.

לאט לאט הן גדלו והתחילו להצמיח להן דעה.

כן כן

מה ששמעת

דעה משלהן!

התחילו להתפדח מהרעיונות שלי

להתמרד

לרדת עלי שזה מקורי מדי, מוזר מדי,

שאף אחד לא מתחפש ככה

ושזה שזה חג לא אומר שאפשר לעשות בושות מעצמנו.

ככה. עשו. לאמא. שלהן.

מזל שיש שניים קטנים יותר,

שהשאירו אותי רלוונטית,

שבזמן שהגדולות בעטו,

הן הסכימו

להיות צוללן בעבודת יד, להיות מכונת מסטיקים צבעונית,

להפוך לקערת קורנפלקס וחייל צעצוע.

אבל השנה

כשהתחלתי להדליק אותם על רעיונות מיוחדים

פותחת להם תיקיות בפינטסרט והם לא עפים ביחד איתי,

הרגיש לי שאני מתחילה לאבד את זה,

את הרוח הזו שפעם היה לה מקום.

כל  תחפושת שהראתי להם, הם חייכו ואמרו לא..

ברחו לי לאיזו תחפושת שגרתית שעשתה לי צרבת.

כל פעם שניסיתי לתאר להם כמה מקורי זה

וכמה אף אחד לא יהיה כמוהם,

הם לא הבינו  למה צריך להיות מיוחדים

כשכל מה שהם רוצים

זה להיות רגילים,

שוטרים, פיראטית, ג'ודוקא,

או סתם חיילת יפה.

כשאפסו הסיכויים

התנחמתי בזה שבטח הג'ינגי מאמריקה בכלל מסדר לי הכל

שהוא בכלל  דואג לי שלא אטרח, כי בטח יתקוף לילה קודם

וחוסך לי עגמת נפש.

אבל גם השקר הזה לא עבר לי בגרון.

והרחתי את סוף העידן שלי.

הבנתי  שנשארתי במערכה הזו לבד

ושאם ממש ממש  בא לי על החג הזה

נשארו לי שתי אפשרויות שיכולות לחיות זו לצד זו ביחד.

האחת- שאני אתחפש לכל הרעיונות המקוריים הם אמרו לי עליהם –"לא"

והשניה- לנשום עמוק, לחייך כאילו זו התחפושת היפה שראיתי בחיי, 

לצלם אותם באותה תשוקה של קערת קורונפלקס צבעונית, 

ולומר להם שהם בחרו בתחפושת היפה מכולן.

ולזכור

מתי הם מתחילים ומתי אני נגמרת.

מתי זה הסיפור שלי ומתי לא.

ואולי החלק הקשה מכל הוא להפוך למישהי שאת לא

לאמא הזו שאף אחד לא מבקש ממנה שתשקיע, שתטרח

שתהיה חלק ממשהו.

אבל הפורים הזו

אולי יותר מכל,

הגיע הזמן שלי להניח את המסכה

ולהיות רק אמא שלהם.

כמו שהם מבקשים

ולא כמו שאני חולמת.

חג פורים שמח ושקט